החלטה בתיק מ"ת 126-02-13

1.         זוהי בקשה לעיון בחומר חקירה לפי סעיף 74 לחסד"פ, במסגרתה עותר המבקש לעיין בתיק הפסיכיאטרי של המתלונן לרבות בסיכומים הרפואיים של כלל האשפוזים הפסיכיאטרים של המתלונן (לשכת הפסיכיאטר המחוזי), גם בתיקו הרפואי הפסיכיאטרי מהמרפאה הפסיכיאטרית הקהילתית (קופת חולים כללית) - קריית מלאכי.

2.         בנוסף עתר המבקש לקבל את פרוטוקול הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי אשר דנה בזכאותו של המתלונן לקבלת קצבה על רקע נכות פסיכיאטרית.

3.         בדיון שהתקיים במעמד הצדדים ביום 17.4.13 בהסכמת הצדדים ניתן צו ללשכת הפסיכיאטר המחוזי וכן לקופת חולים כללית - מרפאה פסיכיאטרית הרלוונטית לאזור מגוריו של המתלונן להמציא לעיון בית המשפט את החומר הרפואי הפסיכיאטרי הנמצא ברשותם וזאת בהסכמת המתלונן תוך 30 יום.

4.         בנוגע לבקשה לקבלת פרוטוקול הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי- הבקשה נדחתה. ערר שהוגש ע"י המבקש לבית המשפט העליון בבש"פ 2745/13 גם הוא נדחה. נותר אפוא לבחון את הרלוונטיות של החומר שהתקבל על רקע טענת המבקש כי הרקע הפסיכיאטרי של המתלונן רלוונטי לניהול הגנתו, לעניין זה נטען כי יש בחומרים אלה כדי להשליך על מהימנותו של המתלונן וגם נוכח גרסת המבקש בחקירתו - "שמדובר בתלונה כוזבת...המתלונן חולה נפש או משוגע". 

5.         בתמצית - כתב האישום מיחס למבקש עבירות של סחיטה באיומים, סחיטה בכוח, הדחה בחקירה, וקשירת קשר לפשע. על פי המתואר בעובדות כתב האישום, המבקש ושלושה אחרים (להלן: "יחד הקושרים") טענו שאדם בשם מיכאל חייב להם 30,000 ש"ח ושל מעורבותו בהליכים פלילים שנפתחו נגד אחד מהם ואינם קשורים לכתב האישום דנן, ובעקבות סירובו לשלם להם החליטו לסחוט את א.א (להלן: "המתלונן") באיומים ובכוח על מנת להניעו לגרום למיכאל לשלם להם את הסכום האמור. בהתאם לכך, במועד כלשהו בחודשים יולי - אוגוסט 2012 התקיימה פגישה בביתו של אחד הקושרים, בנוכחות הקושרים כולם, אדם נוסף והמתלונן. במהלך הפגישה אמר המבקש למתלונן שהוא עשה "הרבה טעיות של בית סוהר" ותקף אותו במכות אגרוף ובבעיטה באשכיו. בשלב זה ביקש המתלונן לצאת מהבית אך שניים מהקושרים האחרים תפסו אותו בכוח והכו אותו. בהמשך אמר אחד הקושרים למתלונן כי יוכל לצאת בתנאי שייקח ממיכאל את הסכום האמור ויוסיף עליו 10,000 ש"ח משלו בשל התנהגותו, וישלם לידיהם את כול הסכום בארבעת תשלומים. הקושרים איימו על המתלונן שאם יתלונן למשטרה הוא ואמו ימותו. המתלונן הסכים בפחדו לדרישות ולווה ממיכאל סך של כ-50,000 ש"ח אותם שילם לידי אחד הקושרים, ולאחר מכן החזיר למיכאל את הסכום האמור מכספו. הקושרים האחרים הוסיפו ואיימו על המתלונן לאחר הפגישה שאם לא ישלם להם או ידווח על האירועים למשטרה יהרגו אותו ואת אמו.

6.         בתאריך 21.2.12 קבעתי שהמשיבה הניחה תשתית ראייתית לכאורית לחובת המעורבים בפרשייה (גבריאל אדנייב, אלברט אדנייב, זלמן חנוכייב). בנוגע  המבקש על רקע החלטתי מיום 21.2.12, ב"כ המבקש הסכים בתאריך 4.3.13 לדבר קיומן של ראיות לכאורה לחובת המבקש בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום (ראה החלטה מפורטת מיום 21.2.2012).

7.         המסגרת הנורמטיבית - במישור הפלילי זכותו של נאשם לעיין בחומר חקירה הנוגע לאישום נגדו נובעת מזכותו למשפט הוגן וכללת את הזכות לעתור לקבלת חומר שלא הועבר לידיו. לנאשם זכות לנהל את הגנתו כשהוא מכיר את מלוא חומר החקירה הנוגע לעניינו, ואולם כמו כל זכות אחרת, גם הזכות לעיין בחומר החקירה אינה זכות מוחלטת, והיא אינה חלה על כל חומר באשר הוא.

 המבחן שנקבע לעניין זה בפסיקה הוא מבחן- הנגיעה של החומר לאישום, במסגרתו נדרש "יסוד של ממש להשערה או לתקווה של הנאשם כי החומר אכן ישפיע על בירור האישום נגדו". לא כל השערה ספקולטיבית עשויה לשמש תשתית מספקת להגדרת חומר כחומר חקירה, ואין די בתקווה בלבד כי בתיק מסוים ימצא חומר שעשוי להועיל להגנת הנאשם.

עוד נקבע במסגרת הפסיקה, כי יש לקחת בחשבון מכלול שיקולים הקשורים בחומר הנדון. כך, למשל, יש לבחון את זיקתו של החומר לאישום ולנאשם, וכן יש לבחון את האפשרות הסבירה כי תהיה בחומר תועלת להגנת הנאשם. במסגרת זו, חשיבות החומר המבוקש להגנת הנאשם היא שאלת מרכזית שעל בית המשפט לשקול בדונו בחומר שאינו "חומר חקירה" במובהק. כפי שנקבע "בבחינת הרלוונטיות של החומר לאישום, אין בית המשפט צריך להביא בחשבון אפשריות הגנה ערטילאיות שאינן נראות לעיין ואל לאו לתת יד "למסע דיג" שאין רואים את תכליתו המעשית." (ראה בש"פ 6717/12)

8.         נפסק, כי מידת השפעתה של מחלת נפש על קבילותה של עדות תלויה ביכולתו של העד להבין, שמוטלת עליו חובה לספר את האמת, וכושרו למסור עדות לעניין בנושא, העומד לדיון. שאלת המפתח היא, באיזו מידה ובאיזה כיוון גרעה המחלה מכושר ההעדה. העובדה שהעד אושפז בבית חולים - לחולי נפש ומקבל טיפול, שהיא בפני עצמה, אינה הופכת את עדותו לבלתי קבילה. די בכך, שיתכן שהעד כשיר, כדי שדבריו יתקבלו וישקלו לגופם. (ראה לעניין זה ע"פ 684/08)

9.         על רקע המבחנים שהותוו בפסיקה ולאחר שהקשבתי לטיעוני באי כוח הצדדים וכן עיינתי בחומרים הרפואיים הפסיכיאטרים שנתקבלו וכן בהחלטתי נשוא הראיות לכאורה מיום 21.02.2013, בעניין יתר המעורבים בכתב האישום, מצאתי, כי יש למסור מתוך המסמכים הרפואיים - את החומרים הבאים:

-           סיכום אשפוז מיום 11.10.2011 (4463/11) - עמודים מספר 4 ו-5, וכן מיום 14.09.2011, בכפוף להשחרת הפרטים שנוגעים לצנעת הפרט.

10.        התיק הפסיכיאטרי נמסר לידי המשיבה, כדי למלא אחר החלטת בית המשפט כאמור בסעיף 9 לעיל.

11.        יתר החומרים אינם רלוונטיים להגנת המבקש.<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ט תמוז תשע"ג, 07/07/2013 במעמד הנוכחים.